סופיה היא בירת בולגריה ואת העיר הגדולה ביותר שלה. נוסדה לפני אלפי שנים, היום העיר ממשיכה להתפתח כמרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. כיום מונה העיר 1,250,000 תושבים.

סופיה ממוקמת בחלק המערבי של המדינה, על מישור סופיה ובמורדות התחתונים של הר ויטושה. הגובה הממוצע של העיר הוא 550 מטר מעל פני הים, האקלים מתון וקונטיננטלי, המאופיין בחורפים קרים ובקיץ קריר יחסית. הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר היא 1 מעלות מתחת אפס Centigrade, ואת הטמפרטורה הממוצעת יולי הוא 20 מעלות צלזיוס.

העיר ממוקמת על פרשת דרכים אסטרטגית. המסלול ממערב אירופה לאיסטנבול עובר דרך סופיה דרך Beograd ו Skopje, ולאחר מכן דרך Plovdiv לטורקיה. סופיה גם מקשרת בין המזרח הקרוב והמזרח התיכון, שוכבת בין גדות הדנובה לחופי הים הלבן מצד אחד, ובין הים השחור לבין הים האדריאטי מאידך גיסא.

סופיה קרוב יחסית לבירות של רוב מדינות הבלקן: אנקרה היא 1,012 ק”מ; אתונה היא 837 ק”מ; Beograd הוא 374 ק”מ; בוקרשט היא 395 ק”מ; זאגרב הוא 762 ק”מ; Ljubljana הוא 897 ק”מ; סרייבו היא 549 ק”מ; Skopje הוא 239 ק”מ; טירנה היא 553 ק”מ.

שלוש דרכים מהירות מתחילות בסופיה: טראקיה, ליולין והמוס. נמל התעופה של סופיה מספק נוסעים עם קישורים נוחים לכל הערים הגדולות באירופה, ומתחנת הרכבת המרכזית ותחנות האוטובוסים יכולים להגיע לכל יעד בארץ.

סופיה כבר התיישבו במשך אלפי שנים. לכבוד המעיינות החמים שלה, במאה השמינית לפנה”ס, השבטים הטראקים התיישבו כאן ונתנו לעיר את שמה הפרטי – סרדיקה או סרדונפוליס. במאה ה -1 לפנה”ס נלכדה סרדיקה בידי הרומאים, שהפכו אותה לעיר רומית. בתקופת שלטונו של המלך הקיסר מרקוס אולפיוס טריאנוס (שלט 98-117 לספירה), העיר לקחה את שמו, אולפיה סרדיקה והפכה למרכז המנהלי של האזור. סרדיקה היתה העיר האהובה על קונסטנטין הגדולה (שלטונה 306-337), שאמרה כי “סרדיקה היא רומא שלי”. ב -175 בערך נבנו קירות מבוצרים מאסיביים, עם ארבעה מגדלי שמירה שנועדו להגן על העיר, וקיר שני מבוצר מבחוץ היה הוסיף במהלך המאות ה -5 וה -6. העיר שגשגה בפעם השנייה תחת ג’סטיניאנוס הגדול (שלטונו 527-565). בתחילת המאה ה -9 פלש האן הברום כרום (שלטונו 803-814) לסרדיקה. העיר הפכה לחלק בלתי נפרד מן האימפריה הבולגרית הראשונה (המאות 7-7) תחת האן אומורטג (שלטו 814-831). בתקופה זו שמה את העיר לסךדטס (המרכז), בשל מיקומה האסטרטגי המרכזי. מ 1018-1094, היה סרדט תחת השלטון הביזנטי, אבל עדיין נשאר מרכז חשוב אסטרטגי, כלכלי ותרבותי. בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה (1185-1393), סרדטס לקחה את הופעתה של עיר גדולה מימי הביניים – הרחובות הצרים הצפופים שלה היו עדים להקמת כנסיות ומנזרים קטנים יותר ויותר, שהפכה מאוחר יותר להר הקדוש של סופיה. העיר זכתה בשמה הנוכחי בסוף המאה ה -14, לכבוד הסמל המרכזי של העיר, בזיליקת סופיה הקדושה.

בשנת 1382 נפלה העיר העות’מאנית. הוא שוחרר כעבור חמש מאות שנה, ב- 1878, וב- 3 באפריל 1879 הוכרזה בירתה של האומה הבולגרית המשוחררת.

סופיה שומרת מונומנטים יקרי ערך רבים על העבר הארוך שלה. מבקרים המבקרים ברחובות העיר יכולים לראות שרידי השער המזרחי מהימים שבהם סופיה הייתה סרדיקה וסרדים, המתוארכים למאות הב’-הד ‘לסה”נ. שרידים אלה מוצגים במעבר התחתי המחבר בין הארמון הנשיאותי לבין מועצת השרים, המוקפת בחנויות המוכרות מזכרות בולגריות מסורתיות ורוזווטר.

בזיליקת סופיה הקדושה, שנוסדה בימי שלטונו של ג’אסטיניאנוס (שלטונו 527-565), היא אחת הכנסיות העתיקות ביותר בבירה. זו היתה הכנסייה המרכזית של העיר בימי הביניים, ובתחת העות’מאנים היא שימשה כמסגד. קרוב מאוד לסנט סופיה הוא כנסיית הזיכרון סנט אלכסנדר נייבסקי, כיום אחד הסמלים המוכרים ביותר של העיר. זו הכנסייה נבנתה בשנת 1912, תוכנן על ידי האדריכל הרוסי אלכסנדר פומרנטסב. מגדל הפעמונים שלה עולה לגובה של 53 מטר, ובו בתים 53 פעמונים, הכבד במשקל 10 טון. אחד היעדים התיירות הפופולריים ביותר בסופיה, הכנסייה יכולה להחזיק בערך 5,000 אנשים, ועל החגים הנוצריים החשובים הוא מלא עם המאמינים. בכנסייה של הכנסייה, יש תערוכה של האמנות הנוצרית האורתודוקסית. ממש מול הכנסייה היא הגלריה הלאומית לאמנות, אשר לעתים קרובות מציג עבודות של אמנים מפורסמים בעולם.

הכנסייה העתיקה ביותר בסופיה היא סנט ג’ורג ‘רוטונדה. הוא חשב כי הכנסייה נבנתה במאה ה -6, בתקופת שלטונו של קונסטנטין הגדול. בסמיכות הקרובה של רוטונדה, בתחנה התחתית המובילה לתחנת המטרו סרדיקה, נמצא הקדוש.

הכנסייה פטקה Samardzhiyska, שנבנה במאה ה -11. אנדרטה נוצרית נוספת באזור היא ג ‘וזף הקדוש הקתולית.

 

לצפייה רשימת מלונות בעיר בסופיה לחץ כאן